בכל אופן, משהו לא הסתדר לי עם ה"פגיעה" הזה.

אז הלכתי לבדוק את ההגדרה המילונית למילה "פגיעות",

והרי התוצאה לפניכם:

"פגיעוּת הינה מושג המנסה להגדיר את מידת היותו של משהו חשוף לפגיעה. ניתן להגדיר את הפגיעות גם כההיפך מעמידוּת."

ואז חשבתי לי –

למה שאני בכלל ארצה להיות פגיעה?

להיות ההפך מ"עמידה", WTF, למה לי?

וכחוקרת נפש מנוסה, הבנתי שמשהו פה לא מדויק.

אנחנו שמים על עצמנו מסיכות התנהגותיות,

כאלה ואחרות,

אני סתם אזרוק פה דוגמאות למשל;

"אני חזקה" "אני בסדר" "זה לא מזיז לי" "זה לא נוגע בי" "אני יכולה הכל לבד"

עכשיו את יושבת וחושבת "לא, לי אין כזה… נימינימימני"

אז אל תתפסו אותי במילה נודניקים, אבל לכל אחד יש כזה משלו, בעוצמות שונות ובעובי שונה.

ומה הבעיה?

המסכות האלה יוצרות עלינו שכבת בידוד, שמפרידה אותנו באמת מהעולם.

הטרגדיה האמיתית יותר,

היא שהיא מפרידה אותנו מעצמנו.

וזה יוצר לנו חסמי הגשמה.

את מנסה דברים ולא מבינה למה הם לא קורים.

ואז גיליתי,

שלפעמים ה"חשיפות"/"פגיעות" מתבלבלת אצלנו עם 2 דברים ***קריטיים*** שמונעים מאיתנו הגשמה:

1. אנחנו חושבים שזה אומר "לספר לעולם את כל השיט שלי עלי" – זה ממש לא נכון. זה יכול להיות חלק זה, אבל זה ממש לא תנאי.

2. כפועל יוצא של 1, זה מתבלבל אצלנו עם ערך עצמי (זה קצת יותר מורכב, אז אם הבנתם הבנתם ואם לא אז לא נורא, לא בקטע מתנשא אבל יש גבול לפייסבוק חברים)

ואז הבנתי –

מקווה שאתם יושבים!

שהמילה "פגיעות" או "חשיפות" – ממש לא מתאימה כאן ! אוי ואבוי. זה מבלבל נורא.

המילה היא "נגישות" חברה, "נגישות".

זו הגדרה שאהבתי –

נגישות – " קל להגיע אליו, הגישה אליו אינה כרוכה במאמץ או בקשיים".

או. בלי מאמץ זה טוב לי.

כשאני נגישה:

1. אני יכולה לשמור חלק מהשיט שלי לעצמי, ועדיין להיות קרובה לאנשים.

2. יותר מזה! אני יכולה להיות בעוצמות שלי, ו*גם* לאפשר לעולם להגיע אלי ולהתקרב.

3. תקשיבו נשמות, תקראו את זה איזה 5 פעמים מצידי עד שזה יחלחל ויתפוס.

4. וכמובן – אני לא חייבת להיות במערומי כשאני לא מוכנה לזה (תרתי משמע). מיניות כבר אמרנו?

דארלינג,

האם את נגישה?

כתבו לי בתגובות….. רוצה לשמוע אתכם ואתכן

תודה

עדי רובין

מחוברת לעצמך בגוף ובנפש

מלווה נשים שחוות תקיעות ואי נחת מעצמן,

ממערכות היחסים שלהן ומהמיניות,

להשיג בהירות בחיים בתהליך שהוא נפשי וגופני כאחד