עלי

המסע שלי אל הבית

 

דלת ראשונה: גוף

הריקוד הוא הצוהר שדרכו נכנס האור אל חיי. נולדתי רקדנית. יש לי תמונות מגיל טרום-זיכרון, רוקדת, זזה לצלילי מוסיקה. הגוף והמוסיקה הם הדבר הכי יקר שיש לי.

 

דלת שנייה: דיס-הרמוניה

בתיכון, הרצון להיות מקובלת ונאהבת ולהתאים את עצמי לנורמות של "החבר'ה" שלא בהכרח התאימו לשלי, יצר קושי בביטוי ודיסוננס בין פנים לחוץ.

 

דלת שלישית: ראש

כשהגעתי לצבא הרגשתי בבית. הייתי גאה שצה"ל "דג" אותי לקבוצה של מדריכות סימולטור חכמות, רגישות, בעלות ראייה מרחבית וחינוך לערכים ואהבת הארץ. הבנתי שאני מיוחדת, אך יעברו שנים עד שההבנה תתפשט מראשי אל כל איבר ונים בגופי.

 

דלת רביעית: לב

בגיל 20, בשנה קשה בבית, הכרתי את אורי. סבא ודוד נפטרו, לאחי ואחותי במקביל בעיות אישיות, שגזלו את כל הקשב של הוריי.

אורי היה "עיר מקלט", ברחתי אליו מהקשיים בבית.

 אהבתי אותו מאוד אך יחד עם זאת, לא מצאתי בו את האוזן הקשבת שייחלתי לה, לחלוק אתי חוויות מסעירות מהצבא; איך למדתי לדבר בקשר כמו בקר טיסה, כמה אדיר להטיס F16 – כשאני בת ה-19 מכשירה לטיסה מפקד טייסת ששנות ניסיונו המקצועי- כסך שנות חיי…

מצאתי עצמי מוותרת על חברות, תחביבים ומשפחה, ובעיקר עלי.  במקביל השתחררתי מהצבא ונסעתי להודו בשליחות אלביט מערכות. שם, אני מרגישה אותנו רחוקים, חשה שהוא עם אחרת, וצודקת.

כל השרירים מתכווצים לי, רועדים, כל הגוף נתפס מאימה.

 

דלת חמישית: מוח

נהייתי מכונה משימתית של דיוק ופרפקציוניזם. נושמת, אבל לא חיה. איבדתי כל תחושה בגוף, כל סוג של רגש, אפילו רעב וצמא. ירדתי באופן דרסטי במשקל, פיתחתי הפרעות אכילה, בולמוסים והקאות. הייתי לגמרי לבדי! אף אחד במשפחה לא היה מודע למה שעובר עלי.

בכוח פנימי, הרגשתי שיצאתי מאיזון. החלטתי שאני נותנת לעצמי לבכות את הפרידה הזו כמה שצריך. מוציאה, פורקת ומנקה את זה מהסיסטם. הבנתי שאני צריכה לתת לעצמי זמן ומקום. אספתי את עצמי וירדתי לאילת.

 

דלת שישית: נשימה

על החוף פגשתי חבר'ה מפרו שהציעו לי להצטרף אליהם לערב פסטיבל לטיני, מה שהוביל אותי ללמוד "למבדה", ריקוד זוגי חושני. הגוף של היה אז חלש ופלואידי, אך הייתה לי ידיעה עמוקה ומוחלטת שכאשר ארכוש איכויות מסוימות בגוף ובתנועה, חלקים בנפש שלי יתפתחו וזו  גם תהיה אינדיקציה למוכנות לחיים זוגיים. יצאתי למסע.

אימנתי כל שריר בגוף להקשבה ורגישות, למדתי לסנכרן כל חלקיק תנועה עם הנשימה, להתמסר, להוביל. הגוף שיתף אתי פעולה בתנועה רכה והרמונית. כשהתמחיתי, רקדתי והנחיתי פסטיבלים ברחבי העולם.

כשאני רוקדת, אני זוהרת. שואלים אותי מה אני לוקחת. ואני עונה, אוויר.

 

דלת שביעית: השיבה הביתה

במהלך 13 השנים האחרונות פעלתי בשני מישורים:

האחד – בתפקידי ניהול בתחום התעופתי-ביטחוני בארץ ובחו"ל, תחום גברי שבו ביטאתי את החלקים האסרטיביים והיזמיים שלי.

השני – בתחומי הגוף, הנפש והתודעה, המבטאים את ההוויה הנשית שיש בי, שמצאה את ביטויה בריקוד, תנועה ומיניות.

את שני התחומים האלה אני משלבת בהרמוניה מרפאת ומצמיחה ב"בית להגשמת איכויות נשיות".

יש לי אמונה גדולה באיכויות הנשיות ובכוחן של נשים להתרפא ולחולל מהפך מעצים בכל רובדי חייהן, באמצעות חיבור אמיץ למקורות השפע הטבעיים שלהן.

 

שלכן ושלכם,

עדי

 

 

הכשרה

  • בעלת תואר BA בכלכלה וניהול, לומדת ל- M.A בטיפול בתנועה
  • בוגרת מגוון קורסים בהתפתחות תודעה, אורתופדיה רגשית, מיניות מקודשת וטנטרה
  • רוקדת ומנחה בפסטיבלי ריקוד, מיניות וטנטרה בכל העולם- ברזיל, ארה"ב, פראג,  אנגליה, הולנד, גרמניה, איטליה
  • מנהלת  פרויקטאלית בתעשיות טכנולוגיות וביטחוניות
  • מומחית תוכן F-16, מובילה צוות המהנדסים בכל שלבי הפיתוח