אז היי,

נעים להכיר, אני עדי רובין

בעיניי,

הסיפור של חיי,

זה מערכות יחסים.

אני אישה של מערכות יחסים.

ההתפתחות הרוחנית, הגשמית, המקצועית, העסקית, הפיזית שלי –

כולה תולדה של מערכות היחסים הזוגיות שחוויתי בחיי.

בחיי שבהתחלה רציתי לפתוח את הפוסט הזה ב-

"את הפוסט הזה אני מקדישה לכל האקסים שלי"

אבל לא.

אני מקדישה אותי לעצמי.

(טעות פרוידאנית, לא מתקנת)

הסיפור שלי מתחיל מבגידה,

בגידה כואבת שחוויתי בגיל 21,

מבן זוג שכל כך אהבתי (היי, אני יודעת שאתה פה , גם אתה מוזכר בכתבה)

כשנפרדנו בערב שבועות,

וגילית על הבגידה, כל הגוף נתפס לי מאימה.

רעדו לי שרירים במקומות שבכלל לא הכרתי.

כדי לשכוח מזה עבדתי בטירוף.

הייתי אז יועצת תעופתית (בהמשך גם ניהלתי חברה עם למעלה מ-50 עובדים!),

נהייתי מכונה משימתית של הצלחה ופרפקציוניזם.

נושמת, אבל לא חיה.

כמו שאני אומרת בכתבה "הייתי זומבי", קראתי לעצמי "חי-מת".

איבדתי את כל התחושות בגוף,

הן הפיזיות (רעב, צמא, שובע) והן הנפשיות.

אני זוכרת את עצמי יושבת אז במעבדה באלביט,

מוקפת עשרה מחשבים,

עוברת אחד אחד ומסתירה את השעון בצד ימין למטה,

כי לא יכולתי לשאת את זה שהזמן לא עובר לי.

כבר אז ידעתי,

פותחת סוגריים – אמנם כתבתי שהסיפור שלי מתחיל בגיל 21, אבל מגיל מאוד צעיר הייתי ערה וחוקרת. כבר בכיתה ג' ביקשתי מאמא שלי שתיקח אותי לפסיכולוגית, כי הרגשתי שדברים בחוויה הפנימית לא מסתדרים לי עם העולם בחוץ. היא לא עשתה את זה, אני עשיתי אח"כ, גם זה בכתבה. – סוגרת סוגריים.

אז כבר אז ידעתי,

שכדי להתגבר על הפרידה הזו,

אני צריכה לתת לעצמי להביע כמה שיותר את הכאב,

לבכות כמה שאני ארצה,

להביע כמה שאני ארצה,

לשמוע שירים שיגרו את הכאב אם צריך,

כל מה שיעזור לי כדי לתת לזה לצאת החוצה!

ידעתי שזו ורק זו הדרך,

להירפא מהכאב.

הכאב היה כל כך חזק,

שאיבדתי תיאבון,

ובלי לשים לב,

ירדתי יותר מ-10 קילו במשקל.

ואתם מכירים אותי,

אין הרבה מאיפה.

נראיתי כמו השלד של שיעור ביולוגיה,

רק עם עור מסביב.

חברים קרובים אלי יודעים,

שאם רזיתי,

זה לא זמן מחמאות,

זה זמן להגיד "עדי דברי אלי, משהו קורה לך".

אחרי זה גם התפתחו הפרעות אכילה,

לא משהו מוגדר קלינית או רציני מידיי,

אבל הן ליוו אותי

והיו הפנס שלי אל עצמי,

מה שהפך אותי ואת העסק שלי –

"להיות מחוברת לעצמך בגוף ובנפש"

להיות מה שהוא היום.

ברגע ספונטני,

כדי להשתקם,

אני מורידה את עצמי לבד לאילת,

בלי טלפון ובלי אנשים,

רק אני ומחברת,

ושם נחשפתי לראשונה לריקודי זוגות,

זה התחיל מלבדה, ומהר מאוד עבר לזוק.

בשניה שהתחלתי לרקוד עם מישהו,

קיבלתי, בסוג של תקשור, את ההבנה

"כשהגוף שלך יתחזק, כשתלמדי להחזיק את עצמך, תתחזקי מבפנים, תדעי לתת קונטרה – גם הנפש שלך תתחזק ותוכלי ליצור לעצמך מערכות יחסים בריאות והדדיות".

ומשם יצאתי למחקר…..

מחקר שלקח 7-8 שנים

שאותו ניהלתי מאחורי הקלעים,

בזמן שאני טסה בכל העולם,

מנהלת, מרצה ומשווקת בעולמי התעופה הבטחונית בארץ ובחו"ל,

חוקרת, לומדת את עצמי,

מחזירה לעצמי כל יום, כמו עמי ותמי,

חלקים אבודים בנפש,

רגשות שהפסקתי להרגיש.

הרזון שהגעתי אליו לצד המשבר הכואב,

כפי שכתבתי, גרמו לי לאבד את כל תחושות הגוף

ולקח לי זמן להשיב את הכל.

תו"כ התחלתי עשרות קורסים והשתלמויות בתחומי הגוף והנפש, ביניהם

מנהיגות תודעתית טל בשן

אורתופדיה רגשית Gilad Shimron

תקשורת מקרבת Arnina Kashtan

טנטרה ומיניות מקודשת David Cohen Tzedeck (יש יותר מידיי את מי לתייג בקטגוריה הזו)

ועוד ועוד ועוד

עד שאלה הובילו אותי

לפתח את השיטה שבאמצעותה אני עובדת בקליניקה ובסדנאות שלי היום.

לשיטה קוראים –

עדי רובין.

לשיטה כבר 14 שנות מחקר אורך אמפירי,

עלי, ועל כל האקסים שלי

השיטה אגב,

סייעה לנשים לרווקות ואמהות יחידניות גם למעלה מ-20 שנה – להיכנס לזוגיות בריאה ומשגשגת

לנשים שלא נותרו ביציות בגופן – להיכנס להריון ולהביא ילדים לעולם

לנשים שהיו במערכות יחסים רעילות – להיחלץ מהן, לרפא יחסים ארוכים שנשחקו או להתגרש אם צריך, ולבנות לעצמן מערכת יחסים בריאה והדדית

לנשים עם חרדת נטישה – להתעגן בתוך עצמן ולהפסיק לפחד לאבד

לנשים עם דיכאון קליני – להפחית מינוני כדורים ולהיות מסוגלות להכיל ולהתמודד עם רגש ולמצוא איזון פנימי

לנשים עם מכאובים פיזיים בנרתיק ללא ממצא קליני – לרפא את הכאב

לנשים פרפקציונסיטיות שחיות בראש הביקורתי של עצמן – להתמסר ולשחרר שליטה

לנשים שלא רצו להוריד חולצה בחוף הים – לבחור בגד ים מהמם ולהיות מקור השראה לבנותיהן

לנשים ששנאו להסתכל על עצמן במראה והשוו את עצמן אלי ואל אחרות בסטודיו – לרקוד ברחוב

עוד על איך אני עושה את זה בכתבה…

במהלך השנים הספקתי

להיות מערכות יחסים

פתוחות

סגורות

לונג-דיסטנס

שורט דיסטאנס

עם ילדים

בלי ילדים

פרק א

פרק ב

להיות מאורסת

לבטל חתונה

להתאהב

לאהוב

להיות נאהבת

להיפרד

לכאוב

ושוב,

לאהוב.

את כל מה שאני כותבת לכם כאן –

למדתי על בשרי ומניסיוני….

שכר הטרחה לידע שלי כלל גם הרבה אהבה, אבל גם הרבה דמעות, התרסקויות, ושברונות לב ענקיים.

ואז שוב אהבה.

הדרך לא הייתה קלה ולא קלה עדיין, שלא לומר אמאלה ואבאלה…

אבל אני מודה עליה, על הכל ועל כולם.

פה בפייסבוק אתם רואים, כמו אצל כולם,

לרוב רק את מה ש"הפי הפי ג'וי ג'וי",

כי אני מגיעה ללמד ולהנחות בריקוד מושחת בבוקר,

בין אם אני אחרי לילה בלי שינה מלב שבור או ממסיבה טובה,

ואפילו הנחיתי את "סודות" עם טלפון דולק בימים שאמא שלי גססה…

LIFE.

life must go on.

ואת כל הידע הזה והניסיון,

אני אורזת,

ומעבירה לכם ולכן את זה הלאה,

בין אם אתם קוראים אותי,

ובין אם אתם מגיעים אלי לסדנאות או לקליניקה.

וגם הפעם במחלקת

"לתעל כאב ליצירה"

בימים אלה אני עובדת קורס דיגיטלי

"איך להתגבר על פרידה עם כמה שפחות כאב"

שלשם אני אורזת את כל הידע שלמדתי בעשרות מערכות היחסים שאהבתי, שהסתיימו לי או שסיימתי.

אני מסיימת את הכתבה במילים:

"אני לא מפסיקה לשדרג את עצמי ומרגישה שככל שאני מתקרבת אליי,

מגיע גבר שיותר מתאים לי. עכשיו אני נמצאת בקשר חדש ומהמם".

ציפי, הכתבת, אומרת לי הבוקר:

"קראתי את זה שוב הבוקר ואני ממש מקווה שהמשפט הזה עדיין בתוקף! גם אם זו זוגיות חדשה אחרת",

אמרתי לה,

שלצערי לא,

ושזה אירוני,

כי נפרדנו לפני שבוע בדיוק.

אבל היי,

בלי להישמע קלישאה רוחנית (במלעיל),

אני תמיד בזוגיות חדשה ומהממת,

עם עצמי.

וזה גם מה שאני מלמדת אתכם.

(עד הפעם הבאה)

תודה לך אהוב יקר שהיית לי.

מאחלת לעצמי השנה,

לצבור ניסיון במערכת יחסים מסוג כזה שעוד לא חוויתי –

כזו שנשארת איתי לlong run,

ליצור בה את כל מה שעדיין רוצה להיוולד מתוכי.

תרתי משמע.

שלחו לי כוונה מהלב.

בא לי להגיד תודה (הלוואי ויכולתי לתייג את כולכם!)

לכל המורים שלי לאורך השנים

לפסיכולוגית שפגשה אותי שבורת כנף בגיל 21 (שלחתי לה את הכתבה)

לכל שאר המטפלים שפגשתי אחרי כן ופוגשת עד היום

לחבר היקר שאמר לי "שומעת, יש לילדים שלי פסיכולוגית מהממת, אולי אני אחבר אותך?" (גם לו שלחתי את הכתבה, המלאך השומר שלי מרחוק)

לכל בני הזוג שאהבתי לאורך השנים,

למשפחה שהייתה שם בשבילי לאסוף שוב ושוב את השברים וגם לחגוג ההצלחות,

ללימורפ מלכה שעזרה לי לכתוב את הקומוניקט ללאישה

לחברים ולחברות שלי,

לכל מי שקורא פה ומפרגן לי,

ללקוחות האהובות שלי

שבזכותכן מתאפשרת לי נתינה מכל הידע הזה שצברתי

שרק בוער בתוכי ונובע ורוצה לצאת החוצה

ולרפא עוד ועוד את העולם.

אמן!

זהו.

אני בהיי.

מפחדת ומתרגשת בו זמנית.

אחד האקסים שלי היה אומר- ש"אם את מפחדת ומתרגשת בו זמנית, זה הצעד הנכון."

עם כל כמה שכתבתי לכם פה,

יש לכם עוד הרבה מה לגלות בכתבה.

תודה לכם שקראתם,

ותודה בכלל…

עדי